פסק-דין בתיק ע"פ 5024/12

השופט א' שהם:

1.        ערעור על חומרת העונש, שנגזר על המערער ביום 31.5.2012, בבית המשפט המחוזי בבאר שבע (ת"פ 8015/09) על-ידי כב' השופט מ' לוי. המערער הורשע, על-פי הודאתו, בעבירות שיוחסו לו בכתב אישום מתוקן שהוגש במסגרת הסדר טיעון, היינו: חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 333 ביחד עם סעיף 335(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), והחזקת סכין שלא כדין, לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין.

2.        בית משפט קמא גזר על המערער את העונשים הבאים:

א.        שלוש שנות מאסר, מתוכן שנה אחת לריצוי בפועל בניכוי תקופת המעצר ושנתיים מאסר על-תנאי לבל יעבור, תוך 3 שנים ממועד שחרורו מהמאסר, עבירת אלימות מסוג פשע.

ב.        6 חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור, תוך 3 שנים ממועד שחרורו מהמאסר, עבירת אלימות מסוג עוון או עבירה של החזקת סכין שלא כדין.

ג.        קנס כספי בשיעור של 5,000 ש"ח או 60 ימי מאסר תמורתו.

ד.        פיצוי כספי למתלונן 2 בסך 30,000 ש"ח.

עובדות כתב האישום המתוקן

3.        בכתב האישום המתוקן נטען כי ביום 20.7.2008 בשעות הצהריים, הגיע שאוגי אבו קוש (להלן: המתלונן) אל חנות ששכר בשוק העירוני בבאר שבע, על מנת להוציא מתוכה ציוד כלשהו. באותה עת היה במקום המערער, שהינו בעל עסק מתחרה לעסקו של המתלונן, ובין השניים התפתח ויכוח שבסיומו חזר המתלונן לחנותו, שם היו מספר אנשים וביניהם אחיו, אחמד אבו קוש (להלן: המתלונן 2).

           בסמוך לשעה 14:30, הגיע המערער אל חנותו של המתלונן, כשהוא מצויד בסכין, ומלווה על-ידי מספר אנשים. החבורה החלה להכות את המתלוננים, ואילו המערער נכנס לחנותו של המתלונן כשבידו הסכין ודקר את המתלונן 2 מתחת לחזה מצד שמאל, בזרועו השמאלית ובכתפו השמאלית.

           כתוצאה מהדקירות פונה המתלונן 2 לבית החולים "סורוקה" ונותח בהרדמה מלאה. בניתוח נתגלה חור בסרעפת של המתלונן 2, ודימום קל מהאומנטום (בעברית: "פדר", חלק של המעי הגס). החתך בזרועו השמאלית של המתלונן 2 נסגר באמצעות סיכות.

           בגין מעשיו אלה של המערער, יוחסו לו עבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות והחזקת סכין שלא כדין.

גזר דינו של בית משפט קמא

4.        בגזר הדין ציין בית משפט קמא כי מדובר במערער כבן 40, אשר נעדר כל עבר פלילי. לצד החומרה, זקף בית משפט קמא את העובדה כי לאחר הויכוח עם המתלונן, חזר המערער אל המקום כשהוא מצוייד בסכין ובחברתם של אנשים נוספים, אשר תקפו את המתלוננים.

           כמו כן, מדובר בשלוש דקירות סכין במקומות רגישים בגופו של המתלונן 2, דבר אשר סיכן את חייו. אין מדובר בהתפרצות זעם רגעית אלא בתקיפה מתוכננת ומתוזמנת היטב על-ידי המערער.

           לפיכך, סבר בית משפט קמא כי אין מקום לקבל את המלצת שירות המבחן, אשר המליץ להשית על המערער עונש מאסר קצר שירוצה בעבודות שירות. עם זאת, קבע בית המשפט כי במקרה דנן ישנן "נסיבות מקלות רבות וממשיות", באופן המשליך על משך תקופת המאסר.

           בין היתר, מנה בית משפט קמא את הנסיבות המקלות, הבאות: היותו של המערער אדם נורמטיבי הנעדר עבר פלילי; פציעתו של המערער במהלך האירוע; הודאתו באשמה והבעת צערו וחרטתו על מעשיו; ההשלכות שיהיו לתקופת מאסר ארוכה על משפחתו; הזמן שחלף מאז ביצוע העבירה, כאשר בתקופה זו לא היה המערער מעורב בביצוע עבירות פליליות; והמלצות שירות המבחן.

           לאחר בחינת מכלול השיקולים, לקולא ולחומרה, החליט בית משפט קמא להשית על המערער עונש מאסר לריצוי בפועל לתקופה קצרה יחסית, וגזר על המערער את העונשים המפורטים בפסקה 2 דלעיל.

הערעור על חומרת העונש